שיעור 1: סודות מתעשיית הקולנוע הישראלית
חיים שריר, מפיק ומרצה בעל שנים של נסיון, חולק בראיון בגלובס כמה סודות על להצליח כמפיק וכבמאי קולנוע בישראל.
1. אין כסף בקולנוע.
"כשהסטודנט התורן בסם שפיגל, שם אני מלמד, שואל אותי, 'איך עושים כסף בהפקה?', אני עונה תמיד את אותה התשובה. קולנוע זה לא עסק של כסף"…"במקרה הטוב קולנוע הוא אמנות. המיתולוגיה ההוליוודית שקושרת אותנו לעסקים היא מופרכת".
2. לקולנוען שרואה את עתידו בחו"ל, צפוייה עבודה קשה.
"ישנם האולפנים הגדולים שאצלם הכול זה עסק, או נכון יותר שיווק טהור, וישנו שאר העולם, של המפיקים העצמאיים, ופגשתי הרבה כאלה גם בארצות הברית. מתוך עשרה סרטים, אחד או שניים יכסו את עצמם, שלושה יהיו מאוזנים והשאר יפסידו. רוב התעשייה הזאת מסובסדת, כי אין לה הצדקה כלכלית אלא תרבותית בלבד. את יודעת כמה עולה להפיץ סרט אמריקאי?".
– אין לי מושג.
"57 מיליון דולר, וזה רק הפצה. כדי להתחרות בשיווק של סרטים צריך סכומים מטורפים. האולפנים הגדולים מקימים מותג לכל סרט שהם מוציאים".
…"זה עולם איום ונורא, עולם נטול סנטימנטים, תחרותי, שלא משנה בו כמה אתה מוכשר.
3. בקולנוע – הכסף הוא לא יעד אלא כלי.
"אני מחובר לחומרים, לאמנות, לארץ. הייתי סגן אלוף בצה"ל, מג"ד במילואים, ויש לי חמישה ילדים שכולם חיים בארץ. כסף הוא לא הדבר המרכזי. אני מתפרנס ונמצא ביחסים טובים עם אלפי האנשים שפרנסתי במשך השנים. היו שנים קשות, כמו 2009, וגם היום קרנות הקולנוע לא נותנות מספיק כסף, והטלוויזיה עם הרגל על הברקס, אבל אני לא מכיר אלטרנטיבה אחרת, לא מקצועית ולא גיאוגרפית. הייתי שבע שנים ברשת, כמפיק ראשי וכסמנכ"ל תוכן, ועזבתי כי רציתי לעסוק רק בדברים שמעניינים אותי. את רוב התסריטים ששולחים אליי אני מעיף".
"בן אדם צריך לקום בבוקר ולא להגיד לעצמו, אוי. ואני לא נגד כסף. אם מישהו קם בבוקר ואומר, בוא נראה איך אעשה היום כסף, זה בסדר מבחינתי. "
4. הבחירה בקולנוע ולא בטלוויזיה מאפשרת חופש אמנותי רב יותר.
– בהפקות טלוויזיה יש יותר כסף.
"נכון, ואני אוהב קולנוע. גם הסדרות שלי הן באוריינטציה קולנועית. אני מחפש את הערך המוסף. הערוצים המסחריים קיבלו משאב מהמדינה, והמס שהם צריכים לשלם הוא תרבותי-חברתי, בגלל ההשפעה העצומה של הטלוויזיה. אני לא אשמיץ את הפורמטים ההזויים שיש, כי אני בא מהצד השני של המטבע. אבל אני שואל את עצמי אם ראשי הערוצים האלה נותנים לילדים שלהם לצפות בתוכניות האלה. אני יודע שכשהם רואים את '30 שקל לשעה', 'כוונות טובות' או 'פלפלים צהובים', אין בעיה. ואני מבין את מצבן הקשה של הזכייניות ואת כשל השוק שנובע מבעלויות צולבות, כמו זו של מוזי ורטהיים בקוקה-קולה ובקשת, ואת האילוצים. חבל שכחלון עזב. אולי היה סיכוי שישתנה משהו".
5. כדאי להתרחק מתוכן שיווקי.
"אני לא נותן לזה להתקרב אליי. באמריקה התוכן השיווקי עדין; אם ג'יימס בונד נוסע בפרארי ומעשן סיגר מסוים זה אחרת. פה זה וולגרי. נותנים מאות אלפי שקלים כדי שמישהו ישתה בירה מסוימת, דורשים שהוא גם יגיד, וואו, איזה בירה מעולה".
6. כדי להתמודד עם התקציבים המוגבלים חשוב לחסוך בתקציב.
את 'בוקר טוב אדון פידלמן' עשיתי בפילם, ואת השניים אחריו בדיגיטלי, שזה חיסכון אדיר בכסף. צריך למצוא תכנים כמו 'הערת שוליים' ו'עג'מי', שלא מבוסים על גודל".
תן ליועצי הלימודים שלנו לחזור אליך
שיעור 1: סודות מתעשיית הקולנוע הישראלית: שאלות ותשובות
אז ללמוד קולנוע או לא..?
אתה באמת שוקל לא ללמוד קולנוע? אז איך ישראל תקבל אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר? אנחנו צריכים כשרונות כמוך סמואל! :)